שמי נעמי לאלזר, במהלך 30 שנה לימדתי במערכת החינוך הפורמאלית. הגעתי להוראה לגמרי "במקרה" שכן אין מקרה בעולם. בעצם רציתי להיות עובדת סוציאלית, והתכוונתי ללמוד בתל חי, אז עברנו לצפון, לגור קרוב.

המכתב אשר זימן אותי לראיון האישי לקראת ההרשמה ללימודים הגיע אלי לאחר התאריך בו הריאיון היה אמור להתקיים.

הייתי צעירה, נשואה זמן קצר בלבד ולא עלה על דעתי, בתמימותי, לצלצל ולבקש מועד חדש – כך שאת המסלול כעובדת סוציאלית גנזתי.

היות ועברתי לגור בצפון הארץ נרשמתי לסמינר בעיר צפת ושם סיימתי את תעודת ההוראה.

אל באר שבע חזרנו בשנת 1989, ובמהלך כל השנים שילבתי עבודה ולימודים, עד לקבלת תואר שני בחינוך מטעם אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

לאחר קבלת התואר השני, הבנתי שמשהו בסיסי ביותר חסר בידיעותיי. כל מה שלמדתי נראה היה לי כפוסע באותם נתיבים, אותם רעיונות, אותה שפה. לא הצלחתי לראות שום דבר חדש, איזו חדשנות פורצת דרך, משהו אחר, שארגיש מרותקת עד כדי התרגשות.

כן, ההתרגשות, פעימות הלב, חדוות העשייה היו תמיד המרכיבים בעשייה שלי, המרכיב החסר הזה וההבנה שיש דברים מעבר לשגרתי, לתבניתי לבנאלי.

בנוסף, בשנת 1992 נולד בני הצעיר, וכבר מראשית דרכו התבררו מספר קשיים התפתחותיים. באותן שנים הפתרונות היחידים היו פיזיותרפיה אשר ניתנה במערכת הבריאות הקיימת.

למרות קשייו הפיזיים התברר שרמת האינטליגנציה שלו מעל הממוצע בתחום השפתי.

התסכול האין סופי של חיפוש מתמיד אחר פתרונות אפשריים עבורו, המשברים שליוו אותנו, התחושה שאין דרך, החששות שליוו אותי ואת משפחתי ממה שצופן העתיד בשילוב של חיפוש הדרך עבור תלמידי היוו את ראשית הגשמת חלום חיי, הקמה של מרכז "לעוף רחוק" בהמשך הדרך. בני הצעיר סלל עבורי את הדרך אל הייעוד שלי.

אי לכך, חיפשתי את הדרך, הדרך האחרת, חיפשתי פתרונות לשאלות שלי – רציתי תשובות שיספקו את סקרנותי ויתנו בידי כלים להוראה אחרת, הוראה שתיתן לי את שהיה חסר עבורי וכמובן עבור תלמידי ועבור הבן שלי.

כך מצאתי את דרכי אל השיטות המשלימות. לאחר שהעמקתי בשיטה אחת, חיפשתי תשובות נוספות שחסרו לי והמשכתי לחפש, חיי הפכו לתהליך יום יומי של חקר וגילוי שיטות וגישות בהן חיפשתי מענה לספקותיי ושאלותיי.

בכל שלב של למידה ידעתי מה חסר והמשכתי לחפש. מה עוד ניתן ללמוד ולהעשיר את עולמי ואת עולם תלמידי, משפחתי וילדי.

התחלתי להרגיש את ההתרגשות שבגילוי, התגלה לי עולם שלם של איכות, של רעיונות מקוריים, של הדרך אותה חיפשתי, הרגשתי וידעתי שהגעתי הביתה.

מתוך הידיעות המרתקות הללו, המרגשות, המעצימות מצאתי את הדרך, כיצד להורות את הדרך לתלמידי, דרך אחרת, דרך מסקרנת, דרך של שמחה ועשייה, דרך של עשייה גם למען האחר. הם הלכו איתי יד ביד לאורך כל הדרך, הפכו לפרטנרים שלי, היינו שותפים להצלחה – גם הם חוו את אותן התרגשויות, אותה העצמה ועוצמה והשינויים החיוביים התרחשו במהרה, שינויים שהשפיע עליהם כבני אדם ועל ההישגים הלימודיים שלהם.

לפני מספר שנים ביקשתי לצאת ממערכת החינוך ולהגשים את החלום שלי הקמת מרכז "לעוף רחוק" המרכז לשיפור כישורים.

מתוך אמונתי שהחיים של כל אחד ואחת יכולים להיות מרגשים, מעצימים ועוצמתיים הקמתי את מרכז "לעוף רחוק", המרכז לשיפור כישורים בכל אפיקי החיים – כי כל אחד יכול לבחור לעוף רחוק.

במרכז משולבות מגוון של שיטות וגישות אותן למדתי ובהן התמחיתי לאורך השנים. שיטות וגישות הנותנות מענה משלב הקמת המשפחה ולאורך כל שנות חיינו, בכל שלב בו אנו נמצאים – מרכז "לעוף רחוק" הוא בית.

לכל אדם מותאמות דרכי ההתייחסות עבורו ועבורה, בתמהיל מותאם, בדרך ליצירת השינוי, וכשעולה הצורך נרקמים ומתפתחים כלים ייחודיים, ספציפיים לאותו אדם.

במרכז "לעוף רחוק" יש התרגשות באוויר, התרגשות של עשייה למען הפרט והמשפחה, כי החיים יכולים וצריכים להיות מרגשים, מרתקים – חיים של התבוננות אל האופק בכל רגע ורגע, לקרב את האופק אלינו ולומר לעצמנו בביטחון ובאהבה: "אנחנו בדרך לשם", לאחוז את ההצלחה בשתי ידינו – לשאוף ולהשתוקק להגיע אליה.

מרכז "לעוף רחוק" הוקם מתוך רצון עז לאפשר לאחר לפרוץ קדימה, לסלול לעצמו את הדרך ולמצוא את דרכו בעולם מתוך שאיפה להגשמה עצמית.

בזכות סיפור חיי, ותודות לבני הצעיר, אני הגשמתי את החלום שלי,

מצאתי את הייעוד שלי לשמו הגעתי לעולם הזה.

כי חלומות נועדו להתגשם – מה עם החלום שלך?